נמצא כי החלטתם לשקם את הבניין על דרך התקשרות בעסקת קומבינציה עומדת במבחן הסבירות; כי חלופת שיקום הבניין עדיפה על-פני פירוק השיתוף; כי עסקת הקומבינציה לא פוגעת בשוויון בין בעלי הדירות; וכי לא נפל דופי בהתנהלות המשיבים. לפיכך, המבקשת חויבה לחתום על עסקת הקומבינציה עם עמיאל. 

אנו סבורים שאין מקום להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי. המערער מבקש למעשה כי נתערב בממצאי עובדה שונים שנקבעו על ידי בית משפט קמא ואשר הובילו אותו לקביעתו הסופית בנוגע למחסנים. קיימות בחומר אינדיקציות שונות כי אומנם הזכות במחסנים הייתה ונותרה בידי מורישתם של המשיבים. כך נציין כי מדובר למעשה במחסן אחד שהיה חלק מן המבנה המקורי, שהוחזק בידי המורישה שעשתה עסקת קומבינציה עם המערער ואחרים. לא חל שינוי לגבי המחסן המקורי. זאת ועוד, בית משפט קמא מצא כי המערער לא ידע כלל על דבר המחסן, שהוא טוען כי הוא שלו, עד שנת 2007. בחומר קיימות אומנם אינדיקציות גם בכיוון ההפוך, היינו לזכות המערער, אך בשיקלול של כלל הנתונים, לא ראינו מקום להתערב בפסק-הדין השני. 

הערכאה הדיונית קבעה כממצאים שבעובדה כי לחלופת "העסקה המשולבת" אין היתכנות ממשית בנסיבות העניין; כי מתווה עסקת הקומבינציה לא גורע משווי הזכויות של המבקשת – אלא משפרן; כי מתווה זה עדיף על-פני פירוק השיתוף; וכי אין בעסקת הקומבינציה משום הפליה בין הדיירים. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, לא כל שכן בגלגול שלישי.