בית-המשפט קבע, כי מהצילומים שצורפו לכתב התביעה ניתן להבחין בנזק ביחידה אחת של הריהוט אך לא ניתן לדעת אם דובר בפגם או נזק שנגרם לריהוט עקב שימוש חריג. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא טרח להציג חוות דעת של שמאי להוכחת שווי המכונות. כל שעשה להוכחת טענתו, כי שווין היה  25,000 ש"ח הוא להעיד את מר שלומי הורוביץ, שהינו בעל עסק בתחום המיכון המשרדי, שהעיד, כי הכיר את המכונות משום שטיפל בהן. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא לקח חלק פעיל בבחירת השמאי, וכי הסתמך על מאן דהוא לצורך בחירתו, ואולם, אין בכך כדי להקים לו זכות מוצדקת לבוא בדרישות נוספות אל מבטחת המזיק ואל המזיק, וממילא יש לקבוע, כי לא פעל להקטנת נזקיו על אף הנסיבות. 

בית-המשפט קבע, כי נטל השכנוע אמנם מוטל על התובעת עד תום ההליך. אולם, עם שמיעת עדותה של התובעת, המתיישבת עם התמונות שהציגה ועם השכל הישר, עבר נטל הבאת הראיות אל הנתבעת, להוכיח את טענת ההגנה שלה, לפיה המכולה לא הוזזה ממקומה בשעות בהן חנה במקום רכב התובעת. הנתבעת לא הרימה את נטל הבאת הראיות שעבר אליה, וכך בסופו של ההליך, נמצא, כי התובעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה. 

בית-המשפט קבע, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים אינה מעידה על חומר והרכב הריפוד והאם הוא אכן מסוג "טופ לדר" כפי שנרכש משום שהמומחה הינו בוחן ריפודי עור ולא דמוי עור. עם זאת קבע המומחה, כי התופעות אינן אופייניות לשימוש ביתי בסלון וכי הפגם יסודי ואינו ניתן לתיקון.

בית-המשפט קבע, כי העדות האילמת של מוקדי הנזק היא הראיה הטובה ביותר בכגון דא. עדות זו אינה משקרת ואינה יודעת משוא פנים. הנה-כי-כן, מדובר במכה חזקה מאוד שיש בכוחה בהחלט להדוף את "רכב 3"  על "רכב 2"  ואת "רכב 2"  על "רכב  1". 

בית-המשפט קבע, כי טענת הנתבעת לפיה התובעת היתה עם אחותה כאשר הוסבר לה על הצבעים- לא נסתרה. על-כן, נשאלת השאלה מדוע התובעת לא הביאה את אחותה לעדות מטעמה? אי-הבאת העדה אומרת דרשני. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע 2 לא התכחש לקיום של חוזה בכתב אך לא דאג להביאו לפני בית-המשפט. יש להניח שאם החוזה נערך ונחתם בין התובע לבין החברה בלבד, היה חשוב ביותר לנתבע 2 להגישו לפני בית-המשפט – אך לא כך היו פני הדברים. 

בית-המשפט קבע, כי בפועל אכן תקף כלב הנתבעת את כלב התובעת וגרם לו פצעים קשים. בהגינותה של התובעת, יש לציין, כי התביעה אינה כוללת רכיבים מופרכים ומופרזים, כמקובל למרבה הצער במחוזותינו, והיא הוגשה אך ורק על הנזקים בפועל הכרוכים בטיפול הרפואי, ועוד סכום סמלי למדי עבור הטרדה שנגרמה עקב כך.

בית-המשפט קבע, כי במקרה דנן, נראה, כי האחריות לקרות פיצוץ צינור מכונת הכביסה חלה על איש המקצוע בשם חוני שהתקין במושכר צינור באיכות ירודה ועל הנתבעים שנתנו הסכמה להתקנה האמורה, אף שלכתחילה, לא רצו להשקיע בדירה, בהיותה דירה ישנה.