בית-המשפט קבע, כי הנתבעת 1 היא שגרמה לנזקים שבמכסה המנוע של רכב התובעת, כאשר ישבה על המכסה ואף התירה לבתה הקטינה לשבת עליו וכי היא האחראית לפיצוי התובעת בגין נזקים אלה. 

בית-המשפט קבע, כי היה על הנתבעת למלא את הטופס עד תומו, כולל הצהרת המוכר לגבי השומה העצמית, על-מנת שהתובעת תשלם בזמן את הסכומים למס שבח, מה גם שכאמור לטענת התובעת היא הפקידה במשרדי הנתבעת בנאמנות כסף כדי לבצע את התשלומים ונתנה לנתבעת גם את כל הפרטים הרלבנטיים לצורך מילוי ההצהרה העצמית, דהיינו חוזה הקניה של הנכס, מועד הרכישה שלו, סכום הרכישה שלו.

בית-המשפט קבע, כי יש לקבל את התביעה במלואה.

בית-המשפט קבע, כי לא רק שטענת הזיוף לא הוכחה בראיה ממשית כלשהי על-ידי התובעת אלא שאף אם זוייף על-ידי מאן דהוא מס' הק"מ במד האוץ שברכב כפי שנטען – הרי שלא הוכחה ירידת ערך הרכב כתוצאה מכך.

בית-המשפט קבע, כי אין כל ראיה כטענת התובע בכתב תביעתו כי הנתבע הטעה אותו. כמו כן, אין ראיה ששילם כל סכום מעבר למחיר סביר בגין המוצר שסופק לו. ואין ראיה שסופק לו מוצר פגום בצורה כלשהי.

בית-המשפט קבע, כי עצם העובדה, שהנתבעת נדרשה לנסוע רוורס על-מנת להמשיך בנסיעתה ישר, מלמדת, כי עצרה את רכבה במנח שלא מאפשר לה נסיעה קדימה. עדות זאת תואמת את גרסת התביעה, כי אכן היה מפגש בין שני הרכבים, שאחרת אם לא היה מפגש, מה היה מונע מהנתבעת להמשיך בנסיעתה ישר. 

בית-המשפט קבע, כי התובע שציפה לחדר שינה חדש בהתאם להזמנה, נחל אכזבה כאשר לא קיבל את המוצר אותו הזמין, אף אם מדובר בטעות בתום-לב מצד הנתבעת ואולם אין להתעלם מכך שהנתבעת היתה נכונה לספק לתובע חדר שינה חדש.  אלא שבמקרה זה הסכמתה של הנתבעת להשיב לתובע את סכום העסקה, מלמדת למעשה על כך שהיא בסופו של דבר בחרה לבטל את העסקה וכפועל יוצא מכך ויתרה על זכותה לנסות לתקן את הפגם. 

בית-המשפט קבע, כי משעמדו הנתבעים בהתחייבויותיהם על פי ההסדר הדיוני ותיקנו את הרהיטים בצורה מעולה, אין מקום לפסוק דבר נוסף בגין "עוגמת נפש". 

בית-המשפט קבע, כי התאונה התרחשה טרם שידעה הנתבעת אודות המפגע בכביש. בהיעדר מידע מוקדם אודות המכשול, נבצר מן הנתבעת למנוע את התרחשות התאונה.

בית-המשפט קבע, כי מיקום הפגיעה ברכבים תומך בגרסת נהגת התובעים, הואיל ורכב התובעים ניזוק בכנף הימנית הקדמית, בעוד רכב הנתבעים ניזוק בפנס ובכנף הקדמית שמאלית.