בית-המשפט קבע, כי התובע יכול היה למנוע את הנזקים שגרמו עצי הפיקוס אילו טרח לגזום את הענפים העליונים של עצי הפיקוס, משראה שהנתבע אינו עושה זאת. 

בית-המשפט קבע, כי לנוכח העובדה שהנתבעת הואילה לזכות את התובע רק ביום בו נתקבל אצלה כתב התביעה שהוגש על-ידו לבית-המשפט והיא לא עשתה כן קודם לכן על אף פניותיו הנשנות וחוזרות אליה, עליה לפצותו במידה מסוימת ולאו דווקא בדרך של מתן הנחה עתידית שתחייב אותו לבצע הזמנת חופשה דווקא אצלה.

בית-המשפט קבע, כי תמונות הנזק תומכות בכך, כי מר עבדל ראזק הוא זה שפגע בבשיר עלי. 

בית-המשפט קבע, כי מקובלת עליו גרסת הנתבע, כי הספות יוצרו בהזמנה מיוחדת על-פי מידות כפי שביקשה התובעת וכן עיון בטופס ההזמנה בו נכתב "הזמנה מיוחדת" מעיד על כך. במצב דברים זה, בית-המשפט לא שוכנע, כי הספה התלת מושבי שיוצרה עבור התובעת אינה תואמת את ההזמנה. 

התובע אישר, כי הציע לנתבעת, כי יישא בסכום ההשתתפות העצמית אם היא תודה באחריותה לתאונה. בית-המשפט קבע, כי הדבר מתיישב עם תחושת אשם. אילו היה התובע משוכנע, כי כל האשם בתאונה על הנתבעת, לא היה מציע הצעה זו.

בית-המשפט קבע, כי לאור חלוף הזמן אך טבעי, כי העד שלא נהג, לא יזכור אם נסעו רכבים לפניהם, העד זכר את העובדה המהותית שהתאונה אירעה כאשר מופע הרמזור ירוק. בנוסף, אי-דיוק זה בין גרסת התובע ועדו מלמד על העובדה, כי גרסאותיהם לא תואמו וכי הם מסרו את הדברים כהוויתם. 

בית-המשפט קבע, כי אין הוכחה מספקת שהציוד היה ברשות התובע ערב החיפוש. אין ראיה מספקת שציוד כלשהו נלקח ממנו בעת החיפוש. לכן התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו.

בית-המשפט קבע, כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע הסכים ליטול את השמלה לניקוי יבש ולא הסיר מעצמו באופן מפורש אחריות לתוצאות הניקוי.

בית-המשפט קבע, כי התרשלותה של הנתבעת היא ברמה הנמוכה. קביעה זאת היא גם בשל העובדה שאין המדובר בנזק גוף ואין המדובר בכלב בעל נטיות מיוחדות. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע לא היה ער מספיק למתרחש בכביש, כאשר אין בהכרח זיקה להיותו בגילופין, אשר בבדיקת השכרות שבוצע לו במשטרה נמצא, כי הוא לא היה בגילופין.