נגבו כספים מהתובעת, בשל חיובים כפולים ולא ברורים, וטיפול שאינו נדמה כטיפול הפיננסי ההדוק לו ניתן לצפות מגורם המנפיק כרטיסי אשראי לפי חוק כרטיסי חיוב.

אין כל ספק כי תקלות יכולות לקרות, אך משאלה אכן אירעו – אין כל מקום לחייב את מי שנפגע מאותן תקלות לשאת בתשלום בגין אותו שירות תקול.

נדחתה הטענה לפיה הנתבע מס' 1 התרשל בכך שלא שמר מרחק מרכב התובע. אין הוראת חוק, המחייבת זאת.

בית-המשפט קבע, כי גרסת התובע מתיישבת עם מוקד הנזק ברכבה של הנתבעת. יותר הגיוני שהנתבעת, חתכה את התובע, מאשר שהתובע, התנגש ברכב הנתבעת בצדו השמאלי מאחור. 

בית-המשפט קבע, כי המדובר בתובע אשר ככל הנראה חושף עצמו לדברי הפרסומת על-מנת להרחיב את יריעת התביעות שלו. אמנם אין כל פסול בהחזקת יותר מתיבת דואר אלקטרוני אחד, אולם יש בכך הגדלת החשיפה והעובדה, כי התובע בוחר להגיש תביעה בגין הודעות חד-פעמיות לתיבות דואר שונות שהוא מחזיק מעורר תהייה שמא אין המדובר בתובע שמטרתו אכיפה אזרחית לקידום מטרה חברתית אלא דרכו של התובע לצבור עוד ועוד הודעות פרסומת כדי לייצר לעצמו תביעות וזכות לפיצוי בגינן. 

בית-המשפט קבע, כי התובע והשוטר העידו, כי לאחר האירוע שבו נתקע הרכב, לא היה שמן על הכביש. התובע גילה לראשונה שנשפך שמן לאחר שהגרר משך את רכבו וניסה להעלותו על גבי הרמפה. הגרסה המסתברת היא שהקרטר (אגן השמן) נשבר במועד הגרירה ולא קודם לכן, שכן אם היה נשבר קודם לכן, סביר להניח שהיה נשפך שמן על הכביש לפני הגרירה, והשוטר היה מבחין בכך.

בית-המשפט קבע, כי אומנם, נכון הדבר, כי לא היתה עדות ראייה ישירה לפגיעת מיכל המחזור ברכב התובע ואולם, צירוף מארג הראיות הנ"ל מטה את הכף לטובת גרסת התובע. 

בית-המשפט קבע, כי ההסברים שנתנה התובעת לכך שבחרה בסופו של דבר לשלם את הדוחות לא יועילו לתובעת, שכן בעצם תשלום הדוחות הודתה התובעת למעשה בביצוע העבירה של חניה שלא כדין.  

בית-המשפט קבע, כי יש לתהות מדוע התובעת או בתה לא הביאו עדים מהטקס שיכולים לתמוך בטענותיהן לפיהן לא התקיימה תהלוכה כלל או, כי ספר התורה נפגע בשל התנהלות נציג הנתבעת עצמו או מי מטעמו. 

בית-המשפט קבע, כי נוכח היקף הפגיעות, עוצמתן, והעובדה, כי הנתבעת לא יידעה את התובעת בדבר אפשרות היווצרותן, וכן בשל האמון שבית-המשפט נתן בגירסת התובעת, נקבע, שהתובעת הרימה את נטל הראיה להוכיח שהנתבעת התרשלה בביצוע הטיפול.