בית-המשפט קבע, כי בחשבונית שצורפה לבקשה, צויין במפורש, כי מדובר במוצר משומש "USED". לפיכך, אין מקום לקבל טענת הנתבע, כי החשבונית סותרת את הבקשה ליבוא. 

בית-המשפט קבע, כי אמנם יתכנו מקרים שבהם הפיצוי בגין הפרת תנאי הזמנה של חבילת נופש תעלה על מחיר הנופש או תשתווה לו, גם אם הנופש התקיים, אולם לא במקרה הנוכחי, שבו מיד למחרת הועברו התובעים לאגף הנכון וכאשר נזקם העיקרי הנו אובדן בסיס הפניסיון הכל כלול, נזק שניתן היה לחפות עליו על-ידי רכישת הארוחות או המשקאות מכיסם, שמירת הקבלות והצגתם בעת הגשת התביעה לקבלת החזר שישיב את מצבם לקדמותו, היינו למצב שהיה מתקיים אלמלא מחדל הנתבעת.

בית-המשפט קבע, כי מעדותו של הנתבע 3 עלה, כי לא ראה את התובעת לפני התאונה, וכי היה מודע היטב לכך שנתיב הנסיעה מימין לנתיב הנסיעה של המשאית, הוא נתיב השתלבות. למרות כל אלה הנתבע 3 נסע בנתיב האמצעי של הכביש, ולא בנתיב הימני ובכך יצר את הסיכון ותרם להתרחשות התאונה ונזקיה.

הנתבע הצהיר, כי האופנוע נפל על צידו הימני, אך התובע נפגע בידו השמאלית. הנתבע לא צירף כל הודעה שמסר למבטחתו לאחר התרחשות התאונה, ככל שמסר, לא צירף תמונות של רכבו לאחר התאונה ואף לא את פרטי העד, שלטענתו, נוכח במקום התאונה ואישש את גרסתו. בנסיבות האמורות, בית-המשפט קיבל את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, ומכאן אחריות הנתבע לפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לקטנוע עקב התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי מיקום הפגיעה בצד הרכב מגדיל מאוד את הסבירות, כי האופניים היו בתנועה. כך גם היקף הפגיעה וצורתה שמלמדים על תנע גבוה מן הצד, דבר שמתאים לתנועה של האופניים ולא לעמידה. 

במהלך הדיון נתבקש נציג הבנק לברר מה מנע את העברת הכספים בהתאם למבוקש בייפוי הכוח, והוא הודיע, כי המכשול היחידי היה אי-התאמת חתימת התובע על גבי ייפוי הכוח, לדוגמת החתימה בבנק. בנסיבות אלו, ומשהוסר מכשול זה, יש להיעתר לבקשת התובע. 

בית-המשפט הטיל על הנתבע אשם תורם בשיעור של 20% וקבע, כי היה על הנתבע לצפות, כי כלי רכב החונים לצד המדרכה מימין לכיוון נסיעתו, ינסו להשתלב לנסיעה בכיוון נסיעתו ולנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת סיכון הנובע מכך. העובדה, כי רכב התובע, על-פי גרסת עוצמת הפגיעה ברכב התובע מלמדת, כי הנתבע נסע במהירות גבוהה שלא התאימה לתנאי השטח ולא אפשרה לו לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת התאונה והיקפה.

בית-המשפט קבע, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי הנזק בחלקו האחורי שמאלי של הרכב נגרם כתוצאה מהתאונה.

בית-המשפט קבע, כי משלא נמצא טעם להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, הרי שהמסקנה היא, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ועל כן דין התביעה להידחות. 

בית-המשפט קבע, כי הטחת קללות הדדית במהלך ויכוח, אף כי אינה התנהגות ראויה, אינה מקימה בהכרח עילת תביעה. אין מדובר בפרסום לשון הרע, שהרי אין טענה, כי הדברים היו מכוונים לאדם אחר זולת זה שבו הוטחו הקללות, והעובדה, כי שני הצדדים חשו עלבון בשל הקללות שהוטחו בהן אינה מקימה עילת תביעה, אלא בנסיבות חריגות.