הנתבעת שלחה טכנאי לבית התובעת, הוא תיקן את הכיסאות וצילם אותם על מנת לתעד את מצבם. אז החלה התובעת להשתולל, לצעוק ולדרוש מהטכנאי למחוק את התמונות. התובעת לא אפשרה לטכנאי לעזוב את ביתה עד אשר מחק את התמונות. 

בית-המשפט קבע, כי על המקרה שבפנינו חל חוק התובלה האווירית, המאחד בחובו מספר אמנות בינלאומיות בנושא תובלה בינלאומית אווירית. 

בית-המשפט קבע, כי לו היה התובע מתנגש בגלגל של רכב הנתבעים, כפי שטענו האחרונים, סביר להניח שכיוון הפגיעה היה כלפי פנים הרכב, והטמבון הקדמי היה נדחף פנימה. בענייננו הטמבון נדחף כלפי חוץ, באופן שמתיישב יותר עם גרסת התובע שלפיה רכב הנתבעים התנגש בו מהצד ודחף את הטמבון כלפי חוץ. 

בית-המשפט קבע שחיזוק לדבריו של התובע יש לראות בכך שהנתבע מסר לידיו את השיק שחולל.

בית-המשפט קבע, כי הפתרון הנכון למצב זה, הוא חיוב הספק, קרי, הנתבעים, לתקן את המוצר שסיפקו, כך שיעמוד באמות המידה הנדרשות. לא יהיה זה נכון כיום, לאחר פרק זמן בן יותר משנתיים, ולאחר שהפנייה הראשונה של התובעים לנתבעים נעשתה למעלה משנה וחצי לאחר הרכישה, לחייב את הנתבעים להחזיר לתובעים את הסכום ששילמו, והפתרון הצודק והראוי הוא לחייב את הנתבעים לחדש את הריהוט, על דרך של החלפת הריפוד בריפוד תקין, בדיקה ושיקום המילוי במידת הצורך. 

בית-המשפט קבע שלא הייתה עדיפות לגרסתו של התובע ויש לזכור שהוא זה הנושא בנטל הראיה וצריך להוכיח את גרסתו בבית המשפט. 

בית-המשפט קבע, כי דין התביעה להידחות, משהיא אינה מגלה כל עילה על פניה. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת חשפה את עצמה לסיכון מרצונה, בכך שבחרה להתכופף אל הכלב וללטפו חרף ההתראה שקיבלה. הדברים נכונים ביחס לכל אדם, ונכונים במיוחד למי אשר היא חובבת כלבים, כהגדרתה שלה.

בית-המשפט העדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ועם ההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב התובע ושל מי שישבה לצדו בעת קרות התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעים אחראים לתאונה ולכן התביעה מתקבלת. התובע היה כל העת בנתיב הימני, והמשאית היא שנסעה בנתיב השמאלי ונדרשה להיכנס לנתיבו. נהג המשאית הודה בדיון, כי לא הבחין ברכב התובע לפני התאונה.