בית-המשפט קבע, כי היה על הנתבעת להבחין בתובעת עוד קודם שהנתבעת הסיעה את מכוניתה אל שפת הכביש. אם פגעה בה, סימן שלא נזהרה כנדרש.   

בית-המשפט קבע, כי התאונה אירעה בשעות הבוקר, בראות מלאה, ולכן היה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים כשהוא עומד בצד הדרך וממתין לגרירה. טענת התובע 2 שלפיה הניח משולש אזהרה והפעיל איתות אזהרה לא נסתרה, מה גם שכשמדובר באור יום כך שהיה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים, וזאת אף אם באותה עת נעקף על-ידי משאית אחרת והתמקד בה. 

בית-המשפט קבע, כי לו היה מוכיח התובע, כי רכבו חנה בסמוך לעמדת השומר כך שניתן היה להבחין בתאונה בנקל או למצער לשמוע את ההתנגשות בין הרכבים, ניתן היה לקבוע, כי היעדרו של השומר והעובדה, כי חרף הימצאותו במקום לא גבה את פרטי הפוגע או תיעד את התאונה, גרמו לתובע נזק ראייתי ועל-כן הנתבעת חבה בנזקיו. דבר לא הוכח על-ידי התובע.

בית-המשפט קבע, כי לו היתה נכונה גרסת הנתבעת, כי לאחר שסיימה את העקיפה החל רכב התובע בנסיעה ופגע בה, הרי שהנזק ברכבה היה צריך להיות בצדו האחורי של רכב הנתבעת, והמכה היתה צריכה להיות מסוג מעיכה ולא שפשוף.

בית-המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת, כי הואיל והדייר הקדום בנה פרגולה בחצר דירתו וריצף את אזור הצובר, הרי שלא מוטלת עליה חובה להשיב את המצב לקדמותו. כך, מדובר בשטח שהינו רכושו הפרטי של בעל הדירה, שכן החצר צמודה לדירתו. ריצוף חצר הגינה ובניית פרגולה הינו שימוש סביר ברכושו הפרטי של בעל הדירה, והתובעים אינם צריכים להינזק מכך, כי בשל הצורך בהחלפת הצובר ייגרם נזק לרכושם הפרטי ובכלל זה לגינת הדירה.     

בית-המשפט קבע, כי לאחר שהודיע הקונה לנתבע, כי אין בידיו אישור לקבלת משכנתא, הצדדים לעסקת המכר ראו הקשר ביניהם כבטל, והנתבע לא דרש את אכיפת ההסכם ואף לא תבע פיצויים מהקונה, שכן סבר כי אין התקשרות חוזית מחייבת בבינו לבין הקונה. בנסיבות אלה, כאשר הצדדים לעסקת המכר ראו את הקשר ביניהם כבטל ולא מחייב, הרי שלא קמה לתובע הזכות לקבלת דמי תיווך. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא חייבת היתה לחפש באופן פעיל אחרי מידע על איתנותן הפיננסית של חברות תעופה שאת שירותיהן היא משווקת. לא הוכח שהנתבעת ידעה פוזיטיבית אודות הסיכון שברכישת כרטיסים ב"מאלב" בעת הזמנתם או במועד שבו עדיין ניתן היה לעצור את העברת הכסף. 

בית-המשפט קבע, כי פריט ריהוט יוקרתי שעלותו יותר מ- 20,000 ש"ח אשר הריפוד שלו נקרע עקב השתחררות קפיצים פנימיים אחרי חודש וחצי, אינה ביטול עסקה בשל חרטת הצרכן, אלא הינה ביטול עסקה עקב אי-התאמה לפי חוק הגנת הצרכן או לפי חוק המכר, וכאשר מדובר בליקוי מהותי (קרעים בריפוד) אשר אינו מתוקן תוך שהטובין מעוכבים בידי הנתבעות, נראה כי נפלה אי-התאמה מהותית כאמור. 

בית-המשפט קבע, כי מקרה זה הינו מקרה מובהק בו הודעת חדילה מיידית היתה משיגה ביעילות רבה את תכלית החקיקה ומונעת את הטעות שבבסיס העניין ואת המשך משלוחן בטעות של הודעות נוספות.

בית-המשפט קבע, כי התובע זכאי, לקבלת סך של 900 ש"ח בגין עלות תיקון הטאבלט ששולם על-ידו ולא תוקן ובגין הנזק הנוסף שנגרם לטאבלט בעת שהיה בחנות הנתבע.