בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לכלליה שלה, משום שהאישור מטעם התובעים לא התקבל במהלך התקופה הקצובה, והיא לא וידאה ולא יצרה עימם קשר טלפוני, על מנת להודיע להם על המועד החדש כפי שהיתה אמורה לעשות.

בית-המשפט קבע, כי אין ספק שכתוצאה מהאירוע, התובעת נבהלה ובצדק פנתה לבית-חולים לעבור בדיקות. מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ניתן ללמוד שלא היו פגיעות גופניות כלשהן כתוצאה מהאירוע. על אף זאת, אין להתעלם מסבלה של התובעת כתוצאה מהאירוע. 

בית-המשפט קבע, כי נזקי התובע, כתוצאה מהתאונה, מסתכמים בסכום של 4,206 ש"ח.

בית-המשפט קבע, כי ככל הנראה מתוך אי-הבנה מסוימת, בהגיעו אל דלפק ההשכרה בארה"ב רכש התובע תוספות ביטוחיות שלא בהכרח היה לו צורך בהן. 

בית-המשפט קבע, כי נטל ההוכחה לאספקת הפריטים הנ"ל לתובע מוטל על הנתבעת, אשר היתה צריכה להוציא תעודת משלוח מתאימה ואף להחתים את התובע עליה. הנתבעת לא הציגה תעודת משלוח כזו ואף לא אישור או מסמך כלשהו מטעם התובע המאשר אספקת הפריטים הנ"ל לידיו.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע יצר בפני התובעת מצג, ובעניין זה נדחתה גרסתו ובית-המשפט נתן אמון בגרסת התובעת, כי האמינה שיהיה בתיקון האמור כדי לפתור את הבעיה. 

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות המקרה, התובעים לא הוטעו כלל  שכן כל בר דעת יכל להבין שהמחיר של 10% משווי המוצר הנו מחיר שנרשם בטעות במיוחד כאשר לפי אותו פרסום עלות של כיסא בודד עולה על עלות כל המערכת. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע נכנס לנתיב נסיעת התובע וגרם להפרעה בתנועה, תוך שהוא מפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו בנסיעה לאחור. 

בית-המשפט קבע, כי אסור לנתבעת על-פי דין לתקן רכב ולאפשר את יציאתו אל הכביש, כאשר התיקון מותיר סיכון לתקלה חוזרת בתוך זמן קצר, ועל-כן אין לקבל טענה זו של הנתבעת.

בית-המשפט קבע, כי לא מדוע בחר התובע לצאת את החניון בנסיעה לאחור, במקום להסתובב ולצאת בנסיעה קדימה, כאשר תנאי הדרך אפשרו לו לעשות זאת. בכך, נטל סיכון מיותר וסיכן את המשתמשים בדרך.