בית-המשפט קבע, כי מי שמעמיד כך את מכוניתו באמצע הכביש, משבש את התנועה, מְסַכן משתמשים אחרים בדרך והולך לעניניו – יהא זה לפרק זמן קצר או ארוך, בל יופתע אם בשובו תימצא מכוניתו פגועה. בל יניח, חשוב מכך, את האשם לדבר לפתחו של איש זולתו. 

בית-המשפט קבע בין היתר, כי על פותח דלת של רכב לנהוג במשנה זהירות, ולנקוט בכל האמצעים הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך, ובכללם כלי רכב.

בית-המשפט קבע, כי היה על התובעת, וכך כדאי שיעשה כל צרכן המזמין פריט מסוג זה, לעמוד על כך שפרטי ההזמנה המהותיים, ואף תצלום של הפריט שהוזמן, יהיו חלק בלתי נפרד מההזמנה. 

בית-המשפט קבע, כי מחדלו של התובע היה, הגורם המרכזי לנקיטתם של הליכי ההוצאה לפועל, על כל נזק שנגרם בשל אלה.

בית-המשפט קבע, כי הנזק שנגרם לשני כלי הרכב, הן הקטנוע והן הרכב הפרטי, אינו מתאים לתיאור העובדתי שמסר התובע. 

בית-המשפט קבע, כי גם לו היתה הנתבעת 2 חברת האם של הנתבעת 1, אין בכך כשלעצמו להטיל על הנתבעת 2 חבות בחיוביה של הנתבעת 1, לאור עקרון האישיות המשפטית של הנתבעות. 

בית-המשפט קבע, כי האחריות שניתנה לתובע כוללת גם את החלפת המצמד, אשר התקלה בו נתגלתה במהלך תקפת האחריות.

הראיה שהטתה את הכף היתה עדותו של מר יניב אהרון שנסע עם התובע ברכב ואישר את גרסתו ואף העיד בצורה חד-משמעית, כי התובע לא עבר בין נתיבים. מר אהרון אישר, כי אין בינו לבין התובע קשרים עסקיים או אחרים וכי נסעו יחדיו לשירות מילואים, ובית-המשפט לא מצא סיבה שלא להאמין לעדותו בתיק. 

בית-המשפט קבע, כי התרשלותה של הנתבעת, שנסעה לאחור בניגוד לכיוון התנועה ובניגוד לשלט "אין כניסה" שהוצב במקום, ובתוך כך לא הבחינה בכלי-הרכב שמאחוריה, ברורה היא על פניה. היא מצדיקה את חיובה בנזקי התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת הציגה ראיות לפיהן שילמה לפנגו סכום של 500 ש"ח עבור חנייה חלופית בעיר תל-אביב, ועל-כן, קבע בית-המשפט, יש מקום לאשר פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה בסכום של 500 ש"ח.