בית-המשפט נתן אמון מלא בגרסת התובעת שנתמכה בתמונות מוקדי הנזק מהן עלה כי רכב הנתבעת פגע ברכת התובעת.

בית-המשפט קבע שאין כל בסיס משפטי להטיל אחריות על הנתבעת 2 שאכן קיבלה תשלום מלא עבור המזגן אולם מסרה אותו לנתבע 1 לבקשת ובעבור התובעת ובעלה, נוכח היכרותם המוקדמת איתו. אין להטיל על הנתבעת את החובה לצפות בנסיבות מקרה זה כי הנתבע ייקח את המזגן ויתקין אותו במקום אחר, ונראה כי היא פעלה בסבירות.

התובעת ביטלה את הוראת הקבע שמסרה לחברת האשראי וחיובים שנועדו להיפרע בחשבונה בגין צריכת שירותים לחודשים פברואר וחלק יחסי ממרץ לא נפרעו. הנתבעת הוציאה לתובעת חשבוניות ודרישות תשלום הן בגין חוב זה, שאינו שנוי למעשה במחלוקת, והן בגין חיובים נוספים שלא היה מקום לחייב בגינם, ונמנעה ממסירת פירוט של החיובים לתובעת עד אשר הגישה התובעת את תביעתה לבית המשפט.

בית-המשפט קבע שלעומת הרושם השלילי שהותירה עדות התובע, הותירה עדות הנתבע רושם מהימן מאוד וגרסתו בבית המשפט היתה עקבית לזו שמסר במשטרה בעקבות התאונה וכן לגרסה שמסרה אשתו במשטרה. 

"הרמת המסך נועדה למנוע מצב שבו משמש מסך ההתאגדות לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין ומחיובי חוזה, בנסיבות בהן בהיעדר הרמת מסך נגיע לתוצאה הדעת אינה סובלת, במיוחד במקרים העולים כדי עוולה, תרמית, פגיעה בטובת הציבור, בצדק וביושר"

בית-המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנזק לצמיגי הסקודה נגרם כתוצאה מכניסת הצמיגים לבור.

לטענת התובעת היא חנתה במקום חנייה מוסדר ליד חנות ותוך כדי היותה בתוך הרכב החונה היא ראתה רכב הנתבעת נדחף לרכבה בגלל רכב אחר. 

הנתבעת הודיעה לתובע זה מכבר, שהיא מוכנה לפצותו על הנזק הנטען של ירידת ערך, בתנאי שיעביר לה את המסמכים הרלבנטיים באשר לעבר הביטוחי של הרכב מיום 16/4/2012 ועד 10/12/2013, על מנת להניח את דעתה שלרכב לא היו תאונות קודמות.

התובע נמנע מלעשות כן, כאשר טענתו היא, שבתקופה זו, מיום שקנה את הרכב כחדש, ועד יום 10/12/2013, נמנע מלבטח את הרכב והשאיר את הרכב בחניה בביתו. 

נוכח קביעת המומחה שמינה בית המשפט לפיה קיימת בטלויזיה שרכשה התובעת מהנתבעת תקלה, ובהעדר נימוק מטעם הנתבעת כנגד קבלת קביעה זו, בית-המשפט הורה על ביטול עסקת רכישת הטלויזיה.

הוכח כי רכב התובע עמד ורכב הנתבע הוא שהיה בתנועה והנתבע לא הכחיש זאת. לפיכך מוטלת על הנתבע אחריות לתאונה.