בית-המשפט קבע, כי לא מדוע בחר התובע לצאת את החניון בנסיעה לאחור, במקום להסתובב ולצאת בנסיעה קדימה, כאשר תנאי הדרך אפשרו לו לעשות זאת. בכך, נטל סיכון מיותר וסיכן את המשתמשים בדרך. 

בית-המשפט קבע, כי את טענת השיהוי יש לבחון אפוא על רקע נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ובכלל זה אופייה של התביעה, היקפה והזכויות המוטלות על כפות המאזניים. בענייננו מדובר בתביעה בסכום שאינו גבוה. ככל שחולף הזמן, עובדי כפר הנופש מתחלפים, קשה לאתר אותם ולשחזר מה ארע בפועל. 

בית המשפט קבע, כי מקום בו עסקינן בהרשעה על-פי החסד"פ, אין מדובר בעניין אזרחי המצוי בתחום סמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות. בהקשר זה נפסק, לא אחת, כי ביטול קנסות והשבתם אינם עניינים שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע, ביקש להשתלב בתנועה עת רכבה של התובעת לשמאלו. מחמת חוסר תשומת-לב, חרף איתות, לא הבחין ברכבה של התובעת אשר נסע ישר והתנגש בצדו הימני.

בית-המשפט קבע, כי מתדפיסי חשבונות הבנק הן של התובע והן של הנתבע 1 ניתן ללמוד שהשוכרת היתה מפקידה את דמי השכירות ישירות לחשבון הבנק. בחודשים יולי ואוגוסט לחשבונו של הנתבע 1, ולחודשים אוקטובר נובמבר לחשבון הבנק של התובע. באף חשבון אין הפקדה לחודש ספטמבר 2013. אין מחלוקת על, כי דמי השכירות בגין חודש יוני נמסרו לנתבע במזומן. כמו-כן אין מחלוקת, כי סך של 3,500 ש"ח נמסר לתובע על-ידי הנתבע בגין דמי שכירות שקיבל מהשוכרת.

בית-המשפט קבע, כי התובע היה זה שנסע בנתיב נסיעתו ואילו נהג הנתבעת היה זה שבקש לסטות מנתיב נסיעתו, ולכן חלה על נהג הנתבעת אחריות מוגברת לבדוק את תנאי הכביש. 

בית-המשפט קבע, כי טענת הנתבעת לכך שהפניות של התובע אל הנתבעת, בוצעו לאחר שעקב "טעות אנוש" מספרו לא הוסר מרשימת התפוצה חרף התחייבותה לעשות כן. לא די בהעלאת טענה בדבר "טעות אנוש" על-מנת לצאת ידי חובה או אחריות, אלא, היה על הנתבעת להוכיח טענתה זו. הנתבעת כשלה בהוכחת הטענה ומשכך, דין הגנתה להידחות. 

בית-המשפט קבע, כי כאשר ישנן שתי גרסאות נוגדות, ללא תימוכין חיצוניים, ומבלי שגרסת מי מהצדדים נסתרה באופן מהותי, הרי שכפות המאזניים מאוינות, ולא ניתן לקבל תביעה באופן שכזה, כמוכרעת לזכותה של התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי התובע נסע אחורנית ברכבו, ועל התובע היתה מוטלת חובה מוגברת של נקיטת זהירות כדי לוודא נסיעה אחורנית בטוחה מבלי לסכן את עוברי הדרך, הן רכבים והן אנשים, לא כל שכן, עת מדובר בנסיעה אחורנית ליציאה מחניה כאשר מימין רכבו של התובע חנה רכב אחר. דבר אשר עלול היה לפגוע בשדה הראיה הן של התובע והן של נהג רכב הנתבעת. 

בית-המשפט קבע, כי הפוליסה קובעת, כפי שקובעת כל פוליסה, כי אדם הרשאי לנהוג ברכב חייב להחזיק ברשיון נהיגה בתוקף אשר לא נשלל קודם לכן על-ידי רשות מוסמכת. הכוונה היא לכך, כמובן, שתנאי לנהיגה מבוטחת הרכב היא קיומו רשיון שלא שנשלל קודם לכן (החריג לכך הינו רשיון שאינו בתוקף מזה שנתיים, בגין אי-תשלום אגרה. לא בכך עסקינן. בכל הנוגע לקיומו של רשיון נהיגה בתוקף - אין המדובר במבחן סובייקטיבי אלא אובייקטיבי. שלילה על-ידי רשות מוסמכת הופכת את האדם לבלתי מורשה לנהיגה, ומסירה את הכיסוי הביטוחי מעל נהיגתו.