באשר לנזק במנוע הרכב, בית-המשפט הגיע למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו ולהוכיח כי הנתבע 1 פעל בחוסר תום-לב או בהיעדר גילוי נאות בהתייחס לנזק זה.

עדותו של הנהג ברכב התובע היתה מהימנה ועקבית והיא התיישבה עם הנזקים שנגרמו לרכב התובע. עדותו של נהג רכב התובע בדבר מקום התאונה אף נתמכת בעדותו של מר אוהב ציון, כי ראה את רכב התובע עומד בצומת. מנגד, עדותו של הנתבע בבית המשפט לא תאמה את גרסתו בכתב ההגנה.

בית-המשפט קבע שהתובע לא פעל בהתאם לתנאי הפוליסה הואיל והיה אמור להודיע לחברת הביטוח באופן מיידי על קרות הנזק, כמו כן להמתין עד שיהיה לו אישור שאכן יוכל להתחיל לשפץ או לתקן. דובר בעבודות שיפוץ ואיטום למניעת נזק עתידי ואילו הפוליסה נגעה רק לנזק קיים ומשכך לא היה מכוסה ע"י הפוליסה.  

לשיטתו של המומחה בניית מרזב או אי בנייתו אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין הרטיבות שבין שני בתים, ומכל מקום במקום בנוי מרזב.

הנתבע, בכתב ההגנה, הודה בנסיבות אירוע התאונה והתדרדרות רכבו, אך הכחיש את הנזקים שנטענו. לטענתו שכ"ט השמאי מופרז וכן הסכום שנתבע בגין עגמת נפש. לטענתו, גם עלות תיקון הנזק מופרז שכן בפגוש רכב התובעת היו נזקים נוספים קודמים.

הנתבעת טענה כי התובעת בחרה להוציא את ילדיה מהגן ללא כל הודעה מוקדמת בפתח שנת הלימודים ותוך התעלמות מוחלטת מתקנון הגן, אשר קובע כי ביטול רישום יחייב את ההורה בתשלום של חודשיים

בית-המשפט קבע שהוכח כי בארון ובספת הסלון התגלו נזקים לאחר שסופקו לתובעת. טענת הנתבעת כי מדובר בנזקים שנגרמו ע"י התובעת בזדון או שהם תוצאה של שימוש בלתי סביר, לא הוכחה ע"י הנתבעת. 

הכלל הוא ואף ההגיון הבריא אומר כי ככל שנהג הרכב הראשון בשיירה מרגיש במכה אחת, הדבר מלמד על כך שרכבו של נהג הרכב השני בשיירה נהדף אל רכבו של הנהג הראשון ע"י נהג הרכב שמאחוריו, ללא פגיעה מוקדמת יותר של הרכב השני ברכב הראשון.

חניית רכבה של הנתבעת כפי שתואר על ידה הייתה בלתי חוקית, מאחר והיא חנתה ליד מדרכה הצבועה באדום לבן ובמרחק של 7-8 מטר מהצומת הקרובה.

בית-המשפט התרשם שהנתבע התחרט במידה מסוימת על הקניה, ורמז לכך ניתן לראות בדבריו, לפיהם שילם על הרכב תמורה מופרזת. משום כך החליט הנתבע שלא לשלם את יתרת התמורה עליה התחייב, ולצערו של בית-המשפט בחר לשקר, ולגרור לדבר שקר גם את חבר שלו.