בית-המשפט קבע, כי לא היה על הנתבעת לצפות את אופי השימוש הספציפי על-ידי התובעת. אמנם התובע ציין כי לא עשה שימוש כמעט בכסא מאז שרכש אותו, אלא בסמוך ליום המקרה, אלא שגם במקרה זה, אין הנתבעת צריכה לצפות מעבר לתקופה האחריות שהיא מעניקה, ולצפות את אופי השימוש שעושה כל צרכן וצרכן במוצרים שהוא רוכש.

בית-המשפט קבע, כי לאור תיאור התאונה בידי התובעת, נזק ככל שקיים הקשור לתאונה צריך להיות בחזית הרכב בלבד. בנסיבות אלה אין לקבל, כי הנזק בצד ימני קדמי של הרכב קשור לתאונה. 

בית-המשפט קבע, כי אין במקרה זה להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע וממילא לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו על כן דין התביעה להידחות.

בית-המשפט קבע, כי פניותיה של התובעת לביצוע התאמות ותיקונים לא נענו על-ידי הנתבעת. זאת ועוד, טענת הנתבעת, כי התמונות באתר נרכשו באופן חוקי, לא נתמכה בראיה כלשהי ולא הוצגה בפני בית-המשפט אסמכתא לעניין זה.

בית-המשפט קבע, כי לא סביר שהתובע סטה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, וחרף פגיעתו ברכב אחר, המשיך בנסיעה כזו תוך גרימת נזק לאורך כל צדו של הרכב, במקום לעצור ולהקטין את הנזק. הנזק המתמשך והעמוק יחסית מתיישב יותר עם גרסת התובע, כי רכב הנתבע סטה מהנתיב ופגע באזור הכנף הקדמית בסמוך לדלת הקדמית משמאל, ובשל היותו של התובע בנסיעה רצופה, "נגרר" הנזק תוך המשכו לכיוון הדלת האחורית. 

בית-המשפט קבע, כי רכב התובע נפגע בחלק אחורי שמאלי ואילו רכב הנתבע נפגע בחלקו הימני הקדמי. נזקים אלה מתיישבים עם גרסת הנתבע, במובן זה שהנהגת החלה לסטות לנתיב הימני קודם שהחלה בביצוע פניית הפרסה. 

בית-המשפט, קיבל את טענותיו של התובע בנוגע לפגמים המתוארים אשר נוצרו כתוצאה מהרכבה לקויה ולא כפי שטענה הנתבעת שנוצרו בעקבות מכות שקיבלו המשקופים והדלתות, שכן בעיה בסגירת דלתות או חוסר התאמה במסגרת המשקוף אינם קשורים לכך אלא לטיב המוצר והרכבתו.

בית-המשפט קבע, כי רוב האחריות נופלת על הנתבע שלא הבחין כלל בתובע וכנראה לא ציית לתמרור "עצור" בצורה נאותה. התובע מצדו כנראה לא היה מספיק ערני לאפשרות של כניסתו של הנתבע למסלול נסיעתו ולכן אף הוא נושא בחלק מהאחריות.

בית-המשפט קבע, כי ההסדר בין בעלי הדין מבוסס על מתן שירות אישי על-ידי התובע לנתבעת ולכן ניתן היה להפסיק את השירות בכל עת תוך כדי מתן הודעה סבירה. מדובר בהסכם לשיתוף פעולה וזאת הייתה זכותה של התזמורת משיקולים שלה לא להמשיך עם ההסדר. לכן, הדין קובע שעד הפסקת ההתקשרות, מגיע לתובע כסף בגין כל עבודה שביצע. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת פעלה בהתאם לשיקול הדעת המסור לה, כי עשתה כן תוך שמירה על זהירות מתחייבת ובהתאם לנהלים, וכי ציון היעדרותו של התובע, אין בה משום חריגה מתחום שיקול הדעת המסור לנתבעת או משום אפלייתו ביחס לפונים אחרים.