בית-המשפט קבע, כי אין בידי התובע ראיה חיצונית כלשהי, כי עבד בכפר הנופש למעט חשבונית מס ערוכה על-ידו. 

בית-המשפט קבע, כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של התובע. שעה שהנתבע ווידא, כי נתיב הנסיעה פנוי בטרם השתלב בו, והתובע אשר לא נתן את דעתו לתוואי הדרך נכנס לחניה בטרם התפנתה ומשכך גרם לתאונה. 

בית-המשפט קבע, כי מנגנון התאונה כפי שהוא מתואר על-ידי התובע מתאר מצב שבו הנתבעת רואה את רכבו של התובע העומד בעצירה מוחלטת, והיא יוצאת מהחניון במהירות מופרזת, חוצה נתיב אחד ונוסעת לכיוון רכב התובע כשהיא רואה אותו מולה ומעיפה אותו על המדרכה. גרסת הנתבעת היא גרסה סבירה ואילו גרסת התובע אינה מקבלת על הדעת.

בית-המשפט קבע, כי בעת המשא ומתן שהתנהל בין מר ברמי לתובע לא עלה כלל מחיר המינימום, ומר ברמי היה מוסמך לנהל את המכירה מול התובע. רק לאחר שנסגרו פרטי העסקה והתובע הגיע לשלם, קבעה הנתבעת את מחיר המינימום, ובכך בעצם ביטלה את ההסכם באופן חד-צדדי.

בית-המשפט העדיף את גרסת התובעת. הטעם לכך הוא, שתיאורה את התאונה, ובמיוחד תנועת כלי הרכב, התיישב יותר עם השכל הישר.

בית-המשפט קבע, כי באשר להיקף הנזק, התובע לא הציג חוות דעת שמאי מטעמו שממנה ניתן ללמוד על היקף הנזק הנטען. יתירה מזאת, התובע אף לא הגיש הצעת מחיר ממוסך המעידה על היקף הנזק הנטען. לכן, לא ברור על יסוד מה מעמיד התובע את עלות תיקון הרכב על סך של 3,450 ש"ח.   

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות הענין לא אפשר התובע לנתבעת להשלים את התחייבויותיה. מדובר בשירותים אשר מעצם טיבם וטבעם מצריכים תהליכי חשיבה ויצירתיות. על פניו עולה, כי ההודעה ניתנה לאחר זמן קצר ממועד ההתקשרות ובטרם חלף הזמן הסביר.

בית-המשפט קבע, כי אם נכונה היתה גרסתו של התובע, כי נסע בנתיב מאחורי הרכב שלפניו ועל-מנת למנוע את התאונה עם הרכב שלפניו סטה ימינה, לא תיתכן פגיעה בפינה הימנית קדמית ברכב הנתבע. העובדה שלרכבו של הנתבע נגרם נזק בפינה הימנית קדמית היא המביאה למסקנה שהתאונה אירעה כגרסת הנתבע וכי התובע ביקש להשתלב בנתיב נסיעתו של הנתבע.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 15,000 ש"ח וזאת בגין החזר שכר-הדירה של ארבעה החודשים לאחר הפחתה בדרך של אומדן. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. גם מקום הנזקים שנגרמו לרכב ולאופנוע ומהות הנזקים איננה תומכת בגרסתו.