המחוקק קבע בתקנה 80(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך"

לא הוברר באלו תנאים היה הצד השלישי מחויב להתקין מעקה בטיחות. אם הוא היה מוכיח שהיו נסיבות שבהן כן מילא את החובה הזו בניגוד למקרה דנן, ייתכן שהיה בכך כדי לתמוך בטענתו

בית-המשפט קבע, כי אין מקום אמנם לבטל העסקה, אך הנתבעים חוייבו, לשלם לתובעים, פיצוי כספי בסך של 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בית-המשפט פסק, כי טענותיו של התובע היו רבות, אך לא סדורות ולא עלה מהן מהן טענותיו המדוייקות באשר לנזק שנגרם לו בשל התקשרויותיו עם הנתבעת. מה גם שעל-פי המסמכים הוא חתם על הסכמים עם הנתבעת, שעמדה בהתחייבויותיה כלפיו והוא אף עמד במרבית התשלומים כלפיה, עד אשר החליט להפסיק את הוראות הקבע לתשלומים.

בפסיקה נקבע לא אחת שכל עוד שלילת רישיון נהיגה לא הובאה לידיעת בעליו כדין, השלילה אינה בתוקף ובעל הרישיון רשאי לנהוג ברכב לעניין המשפט הפלילי והאזרחי כאחד

לאחר שנשמעו דבריי הצדדים ונבחן חומר הראיות שהוצג, לרבות בחוות הדעת השמאיות ובתצלומים, הוחלט לקבל את התביעה ונקבע כי הנתבעות, ביחד ולחוד, אחראיות להפסדים שנגרמו לתובעת מהתאונה

לא הוצגה כל תעודת אחריות על-ידי התובעת, אשר תוכל להעיד על המקור לאחריות על תיקון המוצר נשוא כתב תביעה זה, ולכן לא הורם נטל ההוכחה הנדרש לחיוב הנתבעים.

התובעים, עולים חדשים מארצות הברית, רכשו מן הנתבעת רכב סיטרואן 5C מליסינג. אין חולק שהנתבעת איפשרה להם לבדוק הרכב בכל מכון בדיקה בו יחפצו, אלא שהתובעים, שלא הכירו מכוני בדיקה באזור הותירו העניין לנתבעת, שתבדוק הרכב במכון שבו תבחר.

הנתבעות כשלו בטיפולן בתובע, הן בעצם העובדה שסיפקו לו מכונית שאליה חודרים מים והן אח"כ בהתייחסות לתלונותיו.

כלל הוא שעל התובע לבסס בראיות של ממש, גם בגדרי תביעה קטנה, את תביעתו ולעמוד בנטל השכנוע הנדרש במשפט אזרחי.