נקבע כי עקב הטעיית התובע על ידי הנתבע לגבי פרט מהותי ( קיום רישיון לטרקטור) זכאי התובע לסעד של ביטול והשבה.

בית המשפט קבע כי מדובר במערכת יחסים בין דיירי בית משותף וגם אילו אותרה עילה הרי שהתביעה של התובעת הייתה צריכה להיות מוגשת למפקח על הבתים המשותפים.

בית-המשפט חייב את הנתבעת לקחת מדירת התובעים את השואב החדש ובמקומו להחזיר לתובעים את השואב הקודם, שנרכש בשנת 2008 ושעבורו שילמו התובעים עבור חידוש האחריות. כמו כן קבע כי הלקיחה וההחזרה יבוצעו על חשבון הנתבעת ובתיאום של מועד מוסכם.

השאלה העומדת על הפרק הינה, האם בנסיבות העניין הפירה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעים, או במילים אחרות, האם נהגה הנתבעת כפי שמצופה ממכון בדיקה סביר כדוגמתהּ?

לא הוגשה חוות-דעת של מכונאי רכב, לא הופיע אדם שבדק את הרכב ולא הוגשו ראיות כלשהן בדבר קיומו של אותו נזק בפועל לרבות קבלות על תשלום בגין תיקון הליקוי.

השמאי שנתן חוות דעת הוא שמאי בלבד ועם כל הכבוד הראוי הוא חסר השכלה פורמלית במכונאות רכב, קל וחומר בחשמלאות רכב, ולכן חוות-הדעת, לרבות ההוצאה הכרוכה בקבלתה נדחו.

פרשנות סבירה והגיונית של הפוליסה מובילה למסקנה כי הפוליסה מכסה אירוע של הצפה כאשר מים מבחוץ חדרו לביתו של התובע, ולא כאשר מקור ההצפה הוא פיצוץ בצינור המצוי בתוך ביתו של התובע.

בית-המשפט קבע שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש. גם כאשר טען כי יש בידו ראיות לעניין ההוצאות שנגרמו לו (עמ' 2 לכתב ההגנה שכנגד) הוא לא צירף אותן ולא הציג אותן בדיון בבית המשפט ולכן לא היה זכאי לפיצוי בגין הובלה, כיבוס, אובדן זמן עבודה ועוגמת נפש. 

בית-המשפט קיבל את גירסת התובעת וקבע כי אין לייחס לה אשם תורם. העובדה שרכב הנתבעת נפגע בצדו השמאלי אחורי אינה מעידה על כך כי רכב הנתבעת היה במצב של עמידה כפי שנטען ע"י הנתבעת, שכן מדובר בהתנגשות בין שתי פינות כלי הרכב.  

בית-המשפט קבע שהתובעים עזבו את המושכר בהתאם להודעה שמסרו לנתבעים – ביום 10/11/13, ולאחר שעשו מעל ומעבר לנדרש למסירת החזקה בנכס לנתבעים, ושלמו מלוא החיובים החלים עליהם בגין התקופה בה החזיקו בנכס, לרבות חיובי ארנונה, חשמל, מים וכיוב', ועמדו בחובותיהם על פי הסכם השכירות בתום לב.