התקבלה  גירסתו של התובע על כך שכל הוצאות ההתקנה נכללו במחיר המזגן וכי התוספת, בענייננו, נועדה רק לכיסוי הוצאות התקנת שקע חדש בקיר.

המחוקק קבע במפורש בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, חובת גילוי נאות החלה על סוכנות הנסיעות

הנתבעת תיעדה תיקון בצנרת הביוב, בה עוברים שפכים, בעוד התובעת מלינה על נזילות הנוגעות לצנרת מים. זאת אינה העבודה אשר הוזמנה אצל הנתבעת, וזאת אינה העבודה אשר בוצעה על ידי הנתבעת. 

בית-המשפט קבע, כי אין בטענות בכתב התביעה או בנספחים שצורפו לו, תשתית עובדתית ממנה ניתן לקבוע כי הסכום בגינו שולם מס הבולים, לא הוערך על פי ערכו לאותה עת (ערכו העכשווי), באופן ההולם את פסיקתו של כב' השופט אנגלרד לעניין אופן ההיוון. לא הוצגה תשתית לפיה המס חושב על סכום התשלומים לאורך השנים באופן מצרפי, כך, אין כל ראיה לפיה חושב המס גם על מרכיב המע"מ. די בכך על מנת לדחות את התביעה. אולם אף בהנחה לפיה שולם המס על התשלומים המצרפיים והמע"מ, דין התביעה להידחות.  

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לומר שהתובעת הוטעתה, בוודאי נוכח שיקוליה המקצועיים של הנתבעת כפי שפורטו. התובעת לא הביאה כל אסמכתא לכך, כי דווקא משקפיים עם עדשות מוטליפוקל הם-הם אשר היו המתאימים לבן הזוג. 

בית-המשפט קבע, כי משלא הוכח, כאמור, כי התובע הוטעה על-ידי הנתבע בנוגע לסיכויי התכנית, הרי שממילא לא הוכח, כי ההטעיה הנטענת היתה הגורם לעיכוב.

בית-המשפט קבע, כי יש מקום ליתן פיצוי בגין אי-הנוחות שנגרמה לתובעים. התובעים הגיעו לשדה התעופה בעובדה כאשר אינם יכולים לעזוב את תחומי שדה התעופה מאחר ונרשמו לטיסה, ועל-פי הנתונים אשר הוצגו בפני בית-המשפט, התנאים אשר שררו לא רק שלא היו מיטביים, אלא העידו על בלבול, חוסר ארגון, והיערכות לקויה למצב. 

בית-המשפט קבע, כי העובדות העולות מגרסאות הצדדים והעולות מתמונות הנזק מעידות על דבר אחד ברור: התאונה אירעה בעת נסיעתו של התובע לאחור והיא אירעה בנתיב בו לא היה אמור להימצא הנתבע 1.

בית-המשפט קבע, כי אין בסיס לתביעת התובע לפיצוי בגין ניקוי המשטח. אכן, ללא ספק ככלל וכנוהג שבעולם, בעל מלאכה צריך לנקות את משטח העובדה לאחר שסיים לעבוד. ואולם, המדובר בניקיון רגיל. התובע צירף חשבונית מס אשר ממנה עולה, כי בוצעו עבודות ניקיון במרפסת הדירה, בסך של 1,770 ש"ח. נראה, כי המדובר בניקוי מקצועי, שהתובעת אינה חייב לשאת בעלותו. מעבר לכך, לא צורפה כל קבלה ולא הוכח, כי חשבונית זו נפרעה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע נסמך על חוות דעת השמאי מטעמו. הנתבעת נמנעה מלהגיש חוות דעת נגדית. בנסיבות אלו, לא נמצאה כל עילה לפקפק בחוות דעת השמאי שהוגשה.