התקבלו טענות הנתבע כי הנזקים שנגרמו והיו ברהיטים ובמזגן הם מבלאי, ולא נגרמו כתוצאה משימוש בלתי סביר

אין כל פרופורציה בין סכום התביעה ומרכיביה לבין הסכום, אשר מצא בית-המשפט שיש לפסוק לזכות התובע בגין ההבטחה להנחת הסתדרות המורים. על-כן בית-המשפט לא חייב את הנתבעת בהוצאות.

נקבע  כי לא הוכחה זכאותה של התובעת לביטול העיסקה כולה או חלקה, לא לגבי השולחן ובוודאי שלא לגבי הכיסאות. 

פחות סביר שהתובעת נסעה באמצע הדרך, בין שני נתיבים, באופן שחסם נתיב שלשיטת הנתבעים נסעו בו מכוניות

על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, רואים את ההודעה "...כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". 

בית-המשפט קבע, כי עיקר תביעתה של התובעת הינה בעניין עוגמת הנפש שנגרמה ובעניין כזה אין הכרח בקבלת ייעוץ שכן ממילא אמורה התובעת עצמה לתאר את תחושותיה ואת השתלשלות האירועים ואת זאת יכולה הייתה התובעת לעשות בכוחות עצמה ואין הצדקה לחייב את הנתבעת בהוצאה זו. 

בית-המשפט קבע, כי חוות הדעת ההנדסית שהציגו התובעים אינה קובעת קשר סיבתי ישיר ובלעדי בין הגשמים במועדים הרלוונטיים לתזוזת הקרקע. בהתאם להסבר שניתן בחוות הדעת, תזוזת היסודות קשורה בסחף הקרקע מסביב ליסודות. 

מנח כלי הרכב כעולה מתצלומים שצולמו בסמוך לתאונה תומך במסקנה שרכב התובע הועמד במקום אסור לחניה בסמוך לצומת, בשוליים הצבועים אדום לבן, והתרשלותו תרמה לנזק שנגרם לו

נזקפה לחובת התובעת אשם תורם בשיעור ניכר, מהטעם שמקום שהיא נעצרה בקו הצומת כשזכות הקדימה מסורה לה, היה גם עליה לוודא כי נהג האוטובוס לא הבין בטעות שניתנה לו זכות קדימה לפני שהמשיכה בנסיעה

בית-המשפט קבע, כי עדויות הצדדים שקולות, ומתיישבות עם הראיות ועם אופן הפגיעה. לפיכך, לא ניתן להכריע ביניהן.