בית-המשפט הפנה לסעיף 14 ג' הנושא את כותרת "עסקת מכר" על-פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ובמיוחד לסעיפים 14 ג' (א,ב,ג,ד) ובמיוחד לסעיף ד(2) שכן ציפה כי יוכח בפניו שביטול העסקה לא נעשה במסגרת 7 הימים שהינם ימי המנוחה כדרשת הסעיף. 

נקבע, כי הפיצוי לפי חוק הגנת הצרכן "בולע" את הפיצוי עבור "עוגמת נפש". הרציונל מאחורי הפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך 10,000 ש"ח להפרה נועד לשפר את הכדאיות הכלכלית של הצרכן לעמוד על זכויותיו וכדי להרתיע את העוסקים, מניצול והפרת הוראות החוק.

ית-המשפט האמין לנתבע, כי ציפה לקבל מוצר אחר ממה שסופק לו בסופו-של-דבר, ואולם מהראיות שנפרשו עולה, כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצדו של הנתבע ולא בהטעיה או בטעות על-פי דיני החוזים.

בית-המשפט קבע שאין חולק כי כאשר ניגשה המבקשת לסניף המשיבה בבקשה לתקן את המכשיר, טרם חלפה שנה מיום רכישתו, ולפיכך חלה תקופת האחריות המינימלית, לכל הפחות, הקבועה בס' 1 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו – 2006.

לטענת המבקש היפרה המשיבה את הוראות חוק הגנת הצרכן עת הנפיקה את שוברי הזיכוי באופן מנוגד לדין והגבילה את השימוש כמפורט על גבי השובר ל- 12 חודשים בלבד.

בית-המשפט קבע שחובתו של מכון רישוי אינה מסתכמת בתיאור חיצוני ובאיתור ועיון בלבד במספרי המנוע והשלדה, והשוואתם למספרים המופיעים ברשיון, אלא שהבדיקה שמבצע המכון נועדה גם לזהות חשד לזיוף או חוסר התאמה בין המספרים.

קיימת חובת זהירות קונקרטית בין הנתבע מס' 2 לתובע שכן הנתבע כבעל מכון בדיקה מקצועי היה צריך להתריע על הבעיות הקיימות ברכב, שהינן למעשה ליקויים קשים במנוע הרכב, דבר שהיה משפיע על רצונו של התובע לרכוש הרכב.

הסכם השכירות מכיל תניות רבות הנוגעות לחובת השכרות של כלי הרכב, ואולם הלכה למעשה, כמעט ואינו מטיל כל חובה שהיא על המשכירה. תנאי בסיסי וסביר מכללא, אשר ניתן לקרוא אותו לתוך הסכמי השכירות התפעולית, הינו כי כלי הרכב אשר יושכר, יהא תקין ולא פגום, שאם לא כן, אין לא תועלת ולא תכלית בעסקת שכירות תפעולית.

בית-המשפט דחה מכל וכל את טענת הנתבעת, כי האחריות לפתיחת הכרטיס במוסך מוטלת על הלקוח. אחריות זו מוטלת על המוסכים מטעם הנתבעת, ומשלא עשו כן מוטל על הנתבעת שלא להתכחש לטיפולים שהיא נתנה ללא פתיחת כרטיס.

לא היתה למי מהתובעות כל עילה לביטול הסכם רכישת הרכב, שכן הסכם זה לא הופר על-ידי הנתבעת - לא בהנפקת הרישיון על שם חולוד באופן אישי, לא בדרישה לתשלום עבור התוספות, ולא בליקויים המינוריים אותם הסכימה הנתבעת לתקן, ותיקנה.