התקבלה טענת התובעת כי עפ"י קביעות סע' 14ג'(ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, היתה זכאית לבטל את עיסקת המכירה תוך 14 יום מיום קבלת המזרון, כפי שאכן נעשה על ידה.  

נקבע כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, שבעת הסטיה ימינה חרג מנתיבו, סטה שמאלה וחדר אל נתיב נסיעת התובעת ופגע ברכב התובעת והוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה. 

בהעדר אשם של מריה, אין אחריות לנתבעת לנזקי התובע ומכאן שדין התביעה להידחות על הסף. 

בית-המשפט קבע כי התובע זכאי לפיצוי לא ממוני. בנסיבות העניין, נוכח היקף העסקה והיקף עסקיה של הנתבעת (בהיקש מהוראת סעיף 31א(ה) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981), הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויים בסך 2,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

חשוב שעוסקים יקפידו היטב לבטל עסקאות ולבטל חיובים כראוי ולא לגרום בשגגה להוצאות. על-מנת למנוע תופעות רשלניות כאלה, קבע בית-המשפט יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמא.

בית-המשפט קבע, כי שיעורו של הפיצוי אינו ענין לגזירה אריתמטית. עליו לשקף את עוגמת-הנפש ואת אובדן ההנאה שנגרמו, בד בבד עם התחשבות בכך שטיול, בכל זאת התקיים. הנאה, בכל זאת הופקה, גם אם לא במידה המיועדת ושירותים אחרים זולת הדרכה נצרכו במלואם. 

בית-המשפט קבע, כי תביעה זו, בגין נזק של לכלוך חלק מרצפת מרפסת, אשר ניתן לשטוף אותו באמצעות מים בלבד, כאשר ישנו ניקוז במרפסת ונמסרה לתובעת הודעה מבעוד מועד, אין בה ממש.

בית-המשפט קבע, כי לאור סירוב הנתבעת לבצע את התיקונים על חשבונה, ללא השתתפות כלשהי של התובעים, לא נותרה לתובעים ברירה אלא לבצע את התיקונים.        

בית-המשפט קבע, כי הפגיעה היא בדלת אחורית ימנית של רכב התובע וכן בכנף ימין אחורית. כלומר, הרכב עבר כברת דרך ארוכה יחסית עד ההתנגשות. מכאן נובע, כי היתה לתובע יכולת לצפות מראש את כניסת הרכב לנתיב הנסיעה, ואם התרחשה התאונה למרות זאת, הרי שהמסקנה היא שככל הנראה התובע נהג במהירות גבוהה מידי יחסית לתנאי הכביש. 

בית-המשפט קבע, כי עסקת המשך אינה אלא חלופה לרכישת הרכב. משמעה החזרת הרכב שנחכר בעסקת החכירה הישנה והתקשרות בעסקת חכירה חדשה, תוך קיזוז יתרה מעסקת החכירה הישנה לטובת עסקת ההמשך.