בית-המשפט קבע, כי גרסת התובעת היא זו המתארת נכונה את התרחשות התאונה. עדותה היתה מהימנה על בית-המשפט והיא אף נתמכת במיקום הנזקים ברכבים. מיקום הנזק ברכב התובעת ובמיוחד במראה מתיישב יותר עם מצב בו האוטובוס היה זה שסטה לנתיב נסיעת הרכב הפרטי. מה גם שלא נמצאה כל סיבה שהתובעת תסטה לנתיב האמצעי כאשר היא צריכה להישאר בנתיב הימני לצורך פניה ימינה בהמשך הנסיעה, לנתבע לעומתה היתה סיבה לעבור לנתיב הימני שכן היתה לו שם תחנה לאחר הרמזור.

בית-המשפט קבע, כי הוראות חוק הגנת הצרכן, מסדירות, בין היתר, את נושא חובותיו של ספק כלפי צרכן בכל הנוגע לעסקה מתמשכת כהגדרתה בחוק (הגדרה החלה על העסקה נשוא התביעה). על-פי הוראות אלה, נדרשה הוט, כתנאי להעלאת המחיר האמורה, ליידע בכך מראש את התובע. 

בית-המשפט קבע, כי התובע ידע ולכל הפחות היה צריך לדעת, כי נפלה טעות במחיר הכרטיסים, שכן מדובר במחיר כרטיסי טיסה שהינו בלתי סביר בעליל עבור ארבעה כרטיסים במחלקה הראשונה, והתובע הודה בעדותו, כי שמע, כי מדובר ב"גליץ" של הנתבעת.  

בית-המשפט קבע, כי גם אם הכינה התובעת כתב תביעה מתוקן, הרי שהבסיס היה כתב התביעה שהוכן על-ידי צג ג'. אין מחלוקת על כי התובעת לא ייצגה את הנתבע בדיון עצמו בבית-הדין מאחר והיא איננה עורכת-דין. לטענת הנתבע, הוא אף לא קיבל את מלוא זכויותיו, גם אלו שאינן כספיות (תלושי השכר). בשקלול נסיבות אלו, קבע בית-המשפט, כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה לקבלת תשלום נוסף לזה שקיבלה מהנתבע.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע וכי הפרה זו הסבה הוצאות ועלויות לתובע שפעל כדי לקיים את הטקס במועדו אך במקום אחר.

בית-המשפט קבע, כי התובע נתן בידי הנתבעת את כל האפשרויות כדי להקטין את הנזק, וציין, כי ניתן לרכוש את הבסיס תמורת 1,000 ש"ח בלבד. הנתבעת, כאמור, כלל לא השיבה לעניין, ולכן אין לה אלא להלין על עצמה, שכן בנסיבות המקרה ולאחר שהיה ברור לה, כי הנזק לבסיס השולחן נגרם בין מהחומר שייצרה ובין בשל פעולות הנציגה מטעמה, היה עליה להענות לבקשת התובע ולרכוש על חשבונה את בסיס השולחן, ולא לענות לו תשובות לא ענייניות.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע 1 אמנם סטה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע וכפועל יוצא מכך, ארעה הפגיעה בין כלי הרכב. לאור האמור, יש להטיל את האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע 1 ויש להטיל את חובת השיפוי בגין נזקי התאונה לפתחם של הנתבעים ביחד ולחוד. 

בית-המשפט קבע, כי בכל חוב, המשתמט מתשלום חובותיו, מחייב בכך את הצד שכנגד לנקוט הליכי אכיפה יקרים, ועל-כן, אינו יכול לבוא בטענות על כך שחובו תפח כתוצאה מהליכי האכיפה כאמור. התובעת ערבבה בין חובותיה לנתבעת דכאן ובין חובותיה להוט טלקום, המספקת שירותי טלפוניה ואינטרנט, ולא הוכיחה, כי יש קשר בין אלה לאלה. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת התנהגה ברשלנות ובחוסר זהירות כאשר לא וידאה כלל, או לא וידאה כדבעי, כי ניתן להתיר לנוסעת, שביקשה להכנס למושב שלצידה, לפתוח את הדלת הימנית הקדמית של הרכב ולהשאירה פתוחה, מבלי שהדבר יגרום לפגיעה ברכב אחר או אף להפרעה לנסיעתו של רכב אחר והיא האחראית לקרות התאונה ולתוצאותיה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו על-ידי הטעות שנפלה, לטענתו, במספר הטלפון הקווי שנתנה לו הנתבעת, מה עוד שהתובע הסביר, כי המספר תוקן בסמוך לאחר שהודע לנתבעת, כי הינו שגוי.