בית-המשפט קבע, כי העדות האילמת של מוקדי הנזק היא הראיה הטובה ביותר בכגון דא. עדות זו אינה משקרת ואינה יודעת משוא פנים. הנה-כי-כן, מדובר במכה חזקה מאוד שיש בכוחה בהחלט להדוף את "רכב 3"  על "רכב 2"  ואת "רכב 2"  על "רכב  1". 

בית-המשפט קבע, כי טענת הנתבעת לפיה התובעת היתה עם אחותה כאשר הוסבר לה על הצבעים- לא נסתרה. על-כן, נשאלת השאלה מדוע התובעת לא הביאה את אחותה לעדות מטעמה? אי-הבאת העדה אומרת דרשני. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע 2 לא התכחש לקיום של חוזה בכתב אך לא דאג להביאו לפני בית-המשפט. יש להניח שאם החוזה נערך ונחתם בין התובע לבין החברה בלבד, היה חשוב ביותר לנתבע 2 להגישו לפני בית-המשפט – אך לא כך היו פני הדברים. 

בית-המשפט קבע, כי סיכום הביקור הוטרינרי אינו מאשש את הטענה, כי הכלב נפגע במהלך התספורת. כל שכתב הוטרינר (מטעם התובע!) הוא, כי יש חשד לטראומה כתוצאה מתספורת. תיאור זה מתיישב גם עם גירודים עזים כתגובה אלרגית או אחרת לתספורת עצמה.

בית-המשפט קבע, כי הגשת תביעת ביטוח תיתכן אם מקור הנזק הוא בצנרת של התובעת. עצם התלבטות התובעת האם לתבוע את מבטחיה, לאורך שנתיים ממועד בדיקת השמאי ובמשך שלוש עד ארבע שנים מהמועד שבו לטענת התובעת אירע האירוע, אינה סבירה ואינה תומכת במסקנה, כי מקור הנזק הוא הצינור בדירת הנתבע.     

בית-המשפט קבע, כי נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע המבקש לטעון, כי למרות העובדה שרכבו הינו רכב ישן לא היה מנוס מהחלפת החלקים שניזוקו בחדשים. 

בית-המשפט קבע, כי תחושת המניעות הסובייקטיבית של התובעת שבחרה לבטל את השתתפותה בטיול בשל נסיבות הקשורות בבעלה אינה מאיינת את ההשלכות הכספיות של מעשיה ועל-כן בחירת הנתבעת לזכות את בעלה של התובעת באופן מלא וגביית דמי ביטול מאת התובעת, אין לפרשה כאמירה כלשהי או כהתערבות של הנתבעת בבחירותיה או בענייניה האישיים והפרטיים של התובעת, אלא המדובר בהחלטה כלכלית של גוף עסקי עמו התקשרה התובעת בחוזה, אשר נטען, כי נדרש להוצאות כספיות בשל התנהלות התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי שתי שיחות טלפון שהתקיימו בהפרש של תשעה חודשים, ואשר תוכנן הוא מתן הצעות שיווקיות, אינן יכולות להיחשב כהטרדה. אין בהן כדי ליצור את אותה אי-נוחות הגורמת ללחץ, למבוכה, לדאגה ולפגיעה בשלווה העולים כדי הטרדה, או משום פגיעה בפרטיות או בצנעת חייו האישיים של אדם. 

בית-המשפט קבע, כי התובעים לא הוכיחו חלק ממרכיביו של הנזק הנטען. לא די לכתוב, כי אבדו ימי-עבודה וגם הנחה של אבדן-תביעות ירדה לטמיון, בלי לצרף אסמכתה כלשהי לאלה, והם כמעט שני שלישים מסכום התביעה. 

בית-המשפט קבע, כי לא נכרת בענייננו הסכם כלשהו בין התובע לבין הנתבעת. אולם, אף לו היה נקבע שכן היה הסכם, היתה הנתבעת רשאית לבטלו.